הפוליטיקה של המזון מאת אסף לשר

הפוליטיקה של המזון מאת - אסף לשר

פוליטיקה – שיטת ניהול של ענייני הכלל
של המזון – ניהול עניני התזונה של הכלל בחברה מרובת אנשים

בפסגת המנהיגות ישנו מי שעוסק בענייני הכלל ומחליט מה אנחנו כחברה נאכל.

איך הוא עושה זאת?
הוא מחליט אילו אבות מזון הכרחיים לקיומנו ולבריאותנו ודואג לכך שהעם יוכל לקנות אותו במחיר סביר ושווה לכל נפש.

זה אומר שאנו אוכלים מה שהוא החליט בשבילנו שנאכל. עד לפה הכול נשמע טוב אבל בהחלטתו ישנם מניעים נוספים שלא בהכרח קשורים לבריאותנו והם: תקציב וסדר עדיפויות מדיני. עם צריך עוד נשק ונשק עולה כסף אז החקלאים יקבלו פחות מימון ולנו האוכל המזין יעלה יותר כסף, משמע נקנה ממנו פחות, נפתח חוסרים במרכיבים חיוניים ונהיה פחות בריאים.

נשאלת השאלה איך ראשי המדינה שדואגים ליושביה לא מספרים לנו מה יש בתוך האוכל שאנחנו אוכלים ולמה כל כך חשוב להם להסתיר מה יש בתוך האוכל.
עם נשאל את האחראים על התזונה מה יש בתוך האוכל דבר ראשון הם יתגוננו על השיטה, ויצביעו על הבעיה במקום למצוא פתרון.

אנחנו ארץ שבורכה בגידולים רבים ומגוונים ובנוסף במוח יהודי חד וחכם שיודע ליצור יש מאיין.
המדינה מייצאת מזון איכותי בסטנדרטים עולמיים גבוהים במיוחד כדי לסחור בנשק שיגן עלינו בזמן מלחמה, אבל איך נשתמש בנשק החדש עם גופנו ויכולתנו לא יהיו במיטבם? הרי נשק טוב ללא מפעיל טוב לא שווה הרבה.

החיילים הלוחמים מקבלים מזון שמתאים לגילם כדי למלא מצבורי אנרגיה וויטמינים הכרחיים.
הלוחמים המילואימניקים שתופסים חלק מאד חשוב בזמן מלחמה מגיעים מהבית במצב גופני ובריאותי ירוד ובזמן מלחמה הם ניזונים ממצבורי אנרגיה שקיימים בגוף כדי להתמודד עם מצבים קיצוניים וכשנגמרת המלחמה החיילים חוזרים הביתה עם מערכת חיסונית ירודה פלוס מצב נפשי ירוד מה שיגרום לכל חייל בעתיד הקרוב או הרחוק מחלות כרוניות ונפשיות מאד חמורות.

זאת לא ביקורת על המדינאים שעושים ככל יכולתם לדאוג לבני עמם ונתקעים בדילמות ובמלחמות תקציב פנימיות שלפעמים באים על חשבון בריאותנו.
על כף המאזניים של המדינאים יש את עניין הרווח מול ההפסד או ההשקעה (המדינה היא עסק לכל דבר). בתשתיות אשר עלייה בנויה המדינה ובראש העסק המדיני יש מקבלי החלטות שבוחרים בשבילנו על סמך דעות מושכלות או לא כל כך מושכלות על השאלה, האם נאכל אוכל טוב ונקבל ידע כדי לגרום לאוכל להיות טוב בשבילנו, או לתת לתעשייה לפרוח ולהניב רווחים לחשבון המדינה.
צריכה להיות הפרדה וחוק אשר יגן על בריאות האנשים שחיים במדינה.

הבחירות האלו באות לידי ביטוי בכל סופר בארץ ובעולם בשאלה מה נקנה יותר? אוכל ארוז שצריך רק להכניס למיקרו שבפרסומות הוא מזוהה עם ערכים יפים חזותית אך שקריים מציאותית או ירקות שממש צריך לדעת איך להפיק מהם תועלת.
הדור הקיים לא יודע לבשל ומעדיף לקנות את מה שקל ולא מה שצריך בשביל בריאותו, והמדינה לא כל כך מעוניינת לעזור לו לבחור את המזון שראוי לאכילה.

אני מנסה להעביר לכם מסר שדרכו תוכלו לדעת מה טוב בשבילכם, כי לאף אחד לא יהיה אכפת מכם כשלא תוכלו לשרת או לתרום למדינה, ואת התמיכה באופן טבעי אתם תצטרכו כשתהיו זקוקים לה.
איך אפשר לגרום לכם לשנות את התפישה הפשוטה והתמימה אך ההרסנית ולפתח בכם את הצורך לרכוש ידע שיתרום לכם לחיות חיים נורמאלים ללא תלות בגוף שלא כל כך רוצה שתהיו תלויים בו ובעיקר מעמסה לא נעימה לבני המשפחה.
תתכננו איך תרצו לחיות את חייכם ואיך תרצו לסיים אותם ותכוונו לדרך זו, תכבדו את עצמכם במה שמגיע לכם כיצור אנוש מושלם, ותצרו את החיים שאתם רואים לנכון שמגיעים לכם, אל תחששו ממה שאחרים יחשבו על הבחירות שלכן כי קרוב לודאי שהם יקנאו בכם, לא יבינו אתכם, אך לבסוף תופתעו מכך שיכבדו את דרככם.

אני מקווה שאנו נמצאים בסוף עידן ארוך של בורות קולקטיבית שמנוצלת על ידי טפילים חברתיים שמוצצים את כספנו ללא רחמים ובנוסף מעודדים אותנו לפגוע בבריאותנו על ידי קניית המוצרים "היפים" שלהם, ומתנחמים בזכות הבחירה שלכאורה יש לנו אם לקנות או לא לקנות את מוצריהם , חכמים אה?

ישנם שני פתרונות אפשריים שאפילו אפשר לשלב ביניהם:
האחד- להאיר את הבורות בידע
השני – לעזור לצרכנים לבחור את מה שבאמת טוב בשבילם מזווית הראיה שלהם.

אני בחרתי לי לייעוד להאיר את הבורות על ידי מתן קורסים שמלמדים מה צריך לאכול ואיך מכינים את האוכל בצורה שתהיה מזינה טעימה ושכיף יהיה לאכול אותה.

הפתרון השני צריך לבוא בעיקר מהצד של הצרכנים: אנחנו כצרכנים צריכים ללמוד לשאול שאלות שבזכותן נדע מה ראוי ומה לא ראוי לאכילה.
ובדגש גדול לקחת אחריות כבוגרים ללא תנאים ולהבין שכל מה שנעשה ובעיקר לא נעשה יושפע מההתייחסות שלנו לקדושת החיים בכלל ולאוכל שנטמע בנו בפרט.

הקול שאמור לבקר את הפוליטיקה שייך לציבור ולעיתונאים, שברוב המקרים מקבלים משכורת על מילוי שטח במילים, ומייצגים את המושג פחד ועצלנות על חשבון הציבור ששם את תפקיד דוברו בידיהם.
אני מאד מקווה שיקומו עיתונאים שיראו לי ולציבור שכל מה שנאמר לא נכון ואני טועה בהכללתי, חשוב להבדיל בין נביחות קולניות שמעבדות את משמעותן ועוד עם חגורת רסן שמגבילה את אפשרותם להשפיע.

אנחנו כציבור הולכים לשנס מותניים ולשנות החל מעכשיו על ידי מפגשי סיעור מוחות שישנו באמת את אורך חיינו.

ימי חמישי ב19:00 בערב בכיתת הבישול באוניברסיטה העממית.
כדי להירשם להשתתפות במפגשים, אנא מלאו את פרטיכם האישים ורשמו את ההקשר למפגשי סיעור מוחות לשינוי ושיפור אורך החיים שלנו ושל הדורות הבאים. לחצו כאן לקישור להרשמה