תפתחו את העניים ותפסיקו לעשות מה שאחרים אומרים לכם
ניתן לומר בחיינו שיש לנו אויבים והם נקבעים על פי הרגשתנו בזכות השאלה, האם הם פועלים לטובתנו או לרעתנו.
האויב היחיד שקיים, נמצא בדרך החשיבה שלנו ובעשייה המושפעת ממנו.
ניתן להתייחס לתעשייה כאל מכונה משומנת שנועדה ליצור את כל מה שאנחנו מכירים בצורה זולה, מהירה ובצורה טבעית גם לא איכותית, כדי שתוכל להרוויח הרבה מאד כסף לתועלתה הפרטית.
התעשייה היא פרי מחשבתנו ויצירתנו.
עם תשנו את הדרך שאתם חושבים, תוכלו ליצור תעשייה שתפעל לטובתכם הבלעדית, שתוכל ליצור רווח שיהיה נחלת הכלל .
אנחנו קונים את כל מה שמוכרים לנו בלי לשאול איך זה יוכל להועיל לנו. כך נולדה תעשייה שמעודדת את דרך חשיבה זו כדי להמשיך ולהתקיים.
התעשייה מעודדת אתכם בצורות מאד מתוחכמות להמשיך ולהיות חסרי רגישות לגבי הצרכים האמתיים שלכם.
הצורך הלא מבוקר שלכם למוצרי חלב, בשר, חטיפים, שתייה ממותקת, שימורים, קפואים או כל חומר מעובד אחר הוא פרי עמלם המוצלח של אנשי השיווק והפרסום הגאוניים, לגרום לכם לאכול כמה שיותר מהמוצרים שלהם. הם לא משקרים כאשר הם מסבירים שאם תאכלו מהמוצר שלהם לא יקרה לכם שום דבר רע וזה נכון, אבל לצערנו לאותה חברה או תאגיד גדול יש כמה מוצרים שאולי לאכול כל אחד בנפרד פעם או פעמיים בשבוע זה לא מזיק אבל הם גורמים לכם לאכול מינימום שלושה מוצרים ביום ואפילו יותר, מה שהופך את המוצר למזיק.
צריך לזכור משפט מנחה מאד חשוב
אוכל שאינו מזין הוא אוכל מזיק.
לסיכום יש כמה דברים שצריך להפסיק לעשות וכמה דברים שצריך להתחיל לעשות.
צריך להפסיק לעשות כל מה שגורם לנו להרגשה לא נעימה ולהתחיל ליהנות ולפתח את מה שעושה לכם להרגיש טוב.
יום שישי, 23 באוקטובר 2009
הפתרון נמצא בהנאה
הפתרון נמצא בהנאה
הסרטן, הסוכרת ושלל המחלות הסופניות הם טעות באבחנה, המחלה האמיתית נמצאת עמוק יותר ולא בתופעות הלוואי, המחלה הייתה הרבה לפני שמצאו אותה או שחשבו למצוא אותה.
היא שוכנת עמוק יותר במשהו שנראה כמו חיים רגילים אך הם לא. עד עכשיו קראתי לתופעה "אנשים חיים מתים" – הם אומנם צוחקים וקמים כל בוקר אך לא באמת מתואמים עם מה שמיועד לקרות להם, ובגלל זה חלק מהם מת.
עד היום חשבתי שאין דבר כזה באמת מחלה תורשתית אך עכשיו הכול מתבהר לי ואני רואה את התמונה הרבה יותר בברור, מחלה תורשתית היא הרגלי חיים שעוברים בירושה ואת זה הרבה יותר קל לשנות מעכשיו שאנו יודעים שהמחלה היא לא תופעות הלוואי אלא ההרגלים.
אם אתה מרגיש טוב אין זה אומר שאתה בריא!
הפתרון הוא להראות איך לבחור להסתכל על מה שקורה בחיים ולהבין שהמחלה נמצאת בדרך שאנשים חיים את חייהם, ולא בתופעות הלוואי ובשמות של מחלות כרוניות כאלה ואחרות, כל אלה הם רק תרוץ של אותה בעיה.
קודם צריך להבין שהבעיה לא נמצאת בגוף החומרי וברגש שמגיב לכימיקלים בגוף, אלה בפוטנציאל האנושי שלא מיישר קו עם הערכים שמאפיינים את הדרך של האדם להתפתח.
הפתרון נמצא בהנאה
מחלה היא הדרך הטבעית של הנשמה לומר לגוף מספיק עם כל ההתייחסות האדישה הזאת לערך החיים , עכשיו שכסף ואהבה כבר לא כל כך חשובים, והתחייבויות כבר לא משנות כי מה שווים התחייבויות ללא החיים להתחייב אליהם, עכשיו אתה יכול להתפנות לדבר החשוב ביותר (החיים) וללמוד להעריך אותו כשהוא לא מובן מאליו.
או שתבחר למות או שעם הערך למושג חיים תיקח את עצמך בידיים ותעשה סוף סוף את מה שהייתה אמור לעשות מהתחלה, פשוט ליהנות.
את כל מה שרשום פה לא אני המצאתי , תורה זו הומצאה עוד משחר ההיסטוריה לפני חמשת אלפים שנה בערך לפי התיעוד הקיים, אומנם היום יש מטפלים שמטפלים בשיטות עתיקות אלו אבל הם מטפלים ישירות בבעיה הפנימית או בחוסר האיזון הפנימי ולא בדרך למציאת הפתרון ביישור קו של האיזון הפנימי מול החיצוני.
הסרטן, הסוכרת ושלל המחלות הסופניות הם טעות באבחנה, המחלה האמיתית נמצאת עמוק יותר ולא בתופעות הלוואי, המחלה הייתה הרבה לפני שמצאו אותה או שחשבו למצוא אותה.
היא שוכנת עמוק יותר במשהו שנראה כמו חיים רגילים אך הם לא. עד עכשיו קראתי לתופעה "אנשים חיים מתים" – הם אומנם צוחקים וקמים כל בוקר אך לא באמת מתואמים עם מה שמיועד לקרות להם, ובגלל זה חלק מהם מת.
עד היום חשבתי שאין דבר כזה באמת מחלה תורשתית אך עכשיו הכול מתבהר לי ואני רואה את התמונה הרבה יותר בברור, מחלה תורשתית היא הרגלי חיים שעוברים בירושה ואת זה הרבה יותר קל לשנות מעכשיו שאנו יודעים שהמחלה היא לא תופעות הלוואי אלא ההרגלים.
אם אתה מרגיש טוב אין זה אומר שאתה בריא!
הפתרון הוא להראות איך לבחור להסתכל על מה שקורה בחיים ולהבין שהמחלה נמצאת בדרך שאנשים חיים את חייהם, ולא בתופעות הלוואי ובשמות של מחלות כרוניות כאלה ואחרות, כל אלה הם רק תרוץ של אותה בעיה.
קודם צריך להבין שהבעיה לא נמצאת בגוף החומרי וברגש שמגיב לכימיקלים בגוף, אלה בפוטנציאל האנושי שלא מיישר קו עם הערכים שמאפיינים את הדרך של האדם להתפתח.
הפתרון נמצא בהנאה
מחלה היא הדרך הטבעית של הנשמה לומר לגוף מספיק עם כל ההתייחסות האדישה הזאת לערך החיים , עכשיו שכסף ואהבה כבר לא כל כך חשובים, והתחייבויות כבר לא משנות כי מה שווים התחייבויות ללא החיים להתחייב אליהם, עכשיו אתה יכול להתפנות לדבר החשוב ביותר (החיים) וללמוד להעריך אותו כשהוא לא מובן מאליו.
או שתבחר למות או שעם הערך למושג חיים תיקח את עצמך בידיים ותעשה סוף סוף את מה שהייתה אמור לעשות מהתחלה, פשוט ליהנות.
את כל מה שרשום פה לא אני המצאתי , תורה זו הומצאה עוד משחר ההיסטוריה לפני חמשת אלפים שנה בערך לפי התיעוד הקיים, אומנם היום יש מטפלים שמטפלים בשיטות עתיקות אלו אבל הם מטפלים ישירות בבעיה הפנימית או בחוסר האיזון הפנימי ולא בדרך למציאת הפתרון ביישור קו של האיזון הפנימי מול החיצוני.
רפואה, לא מה שהיה פעם
רפואה, לא מה שהיה פעם.
היום כולם יודעים שידע הרפואה נגיש לכולם ואפילו בשפה פשוטה.
כמעט בכל זמן בהיסטוריה פרט לזמן האחרון הרפואה הייתה שייכת לעם ולא רק לבעלי השכלה אקדמאית .
מה שקובע בסופו של דבר את "איכות" הרופא או שיטת הטיפול הוא מה המטופל מרגיש כשהוא הולך לרופא. הכוונה היא לחוסר הביטחון שחש המטופל בשיטה שמאכילה אותנו בתרופה ולא בפיתרון, ובמקביל מעשירה את מדע הטכנולוגיה ולא את בריאות האדם.
אין לי אפילו צל של ספק שכל רופא בתוכו מבין על מה אני מדבר, ובמקום לקחת אחריות על כישלון השיטה שאמורה לרפא את מכלול הבעיות היא מתעסקת בפתרון הטכנולוגיה שמחביא בעיקר את תופעת הלוואי של הבעיה.
כל חברת תרופות נבונה תוכיח איך היא עוזרת לאדם לא לסבול ולהימנע מכאב.
מהו כאב אם לא הדרך של הגוף לצלצל בפעמוניו על משהו לא תקין שמתחולל לאדם כאינדיווידואל בחיים ולא בהכרח בתוך הגוף.
הרפואה טובה אבל החברה מקולקלת והרפואה היום היא חלק מהתופעה החברתית של זמננו.
הרפואה אמורה לתמוך בבריאות האדם, וכל העוסק במקצוע צריך להקדיש את חייו לתמיכה בבריאות האדם ולא בתעשייה עשירה שדואגת יותר לכיסה של יצרני התרופות.
ששאולים רופא מה עיקר עיסוקו הוא צריך לומר שהוא מקדיש את כל זמנו כדי לענות על השאלה איך אני יכול לטפל באנשיי בדרך הטובה ביותר, כזאת שמחנכת את האדם לדאוג ולאבחן את עצמו ובשיתוף עם הידע של הרופא למצוא דרכים טובות לפתור את הבעיה האמיתית.
אני מבין שאפשר להתרשם מהכתוב כאילו אני חוויתי חוויה לא נעימה עם רופאים אבל בכל הכנות נראה לי שגם הרופאים שילכו לרופאים כדי שיטפלו בהם ולא יזכירו את היותם רופאים יוכלו לשים לב לתופעה.
בגלל היותי אבא חדש לילד ראשון אנחנו מרבים לבקר אצל הרופאים על כל דבר קטן שצץ והיחס שאנו מקבלים הוא אומנם מאד סבלני ונעים אבל כשאני מתחיל לשאול שאלות אז נראה לי שהסבלנות נגמרת ונראה כאילו הרופא חורג מתפקידו כדי להסביר לי מה בדיוק הבעיה וישר ניגש לרשום לי מרשם כדי להעשיר גם מחר את חברות התרופות.
מה אני מצפה?
אני מצפה שכל רופא שמטפל באנשים ישאל את עצמו את השאלה הבאה:
איך אני יכול או יכולה להסביר למטופל שלי בדרך הפשוטה המובנת והעממית ביותר מה בדיוק הבעיה?
אילו פעולות מנע עלי לכוון את המטופל לעשות כדי שאותה בעיה לא תחזור על עצמה ?
מה אני מרגיש שאני צריך ללמוד עוד כדי לשרת את מטופלי טוב יותר?
איך אני יוצר אצל המטופל הרגשת ביטחון לגבי היותי רופא טוב?
היום כולם יודעים שידע הרפואה נגיש לכולם ואפילו בשפה פשוטה.
כמעט בכל זמן בהיסטוריה פרט לזמן האחרון הרפואה הייתה שייכת לעם ולא רק לבעלי השכלה אקדמאית .
מה שקובע בסופו של דבר את "איכות" הרופא או שיטת הטיפול הוא מה המטופל מרגיש כשהוא הולך לרופא. הכוונה היא לחוסר הביטחון שחש המטופל בשיטה שמאכילה אותנו בתרופה ולא בפיתרון, ובמקביל מעשירה את מדע הטכנולוגיה ולא את בריאות האדם.
אין לי אפילו צל של ספק שכל רופא בתוכו מבין על מה אני מדבר, ובמקום לקחת אחריות על כישלון השיטה שאמורה לרפא את מכלול הבעיות היא מתעסקת בפתרון הטכנולוגיה שמחביא בעיקר את תופעת הלוואי של הבעיה.
כל חברת תרופות נבונה תוכיח איך היא עוזרת לאדם לא לסבול ולהימנע מכאב.
מהו כאב אם לא הדרך של הגוף לצלצל בפעמוניו על משהו לא תקין שמתחולל לאדם כאינדיווידואל בחיים ולא בהכרח בתוך הגוף.
הרפואה טובה אבל החברה מקולקלת והרפואה היום היא חלק מהתופעה החברתית של זמננו.
הרפואה אמורה לתמוך בבריאות האדם, וכל העוסק במקצוע צריך להקדיש את חייו לתמיכה בבריאות האדם ולא בתעשייה עשירה שדואגת יותר לכיסה של יצרני התרופות.
ששאולים רופא מה עיקר עיסוקו הוא צריך לומר שהוא מקדיש את כל זמנו כדי לענות על השאלה איך אני יכול לטפל באנשיי בדרך הטובה ביותר, כזאת שמחנכת את האדם לדאוג ולאבחן את עצמו ובשיתוף עם הידע של הרופא למצוא דרכים טובות לפתור את הבעיה האמיתית.
אני מבין שאפשר להתרשם מהכתוב כאילו אני חוויתי חוויה לא נעימה עם רופאים אבל בכל הכנות נראה לי שגם הרופאים שילכו לרופאים כדי שיטפלו בהם ולא יזכירו את היותם רופאים יוכלו לשים לב לתופעה.
בגלל היותי אבא חדש לילד ראשון אנחנו מרבים לבקר אצל הרופאים על כל דבר קטן שצץ והיחס שאנו מקבלים הוא אומנם מאד סבלני ונעים אבל כשאני מתחיל לשאול שאלות אז נראה לי שהסבלנות נגמרת ונראה כאילו הרופא חורג מתפקידו כדי להסביר לי מה בדיוק הבעיה וישר ניגש לרשום לי מרשם כדי להעשיר גם מחר את חברות התרופות.
מה אני מצפה?
אני מצפה שכל רופא שמטפל באנשים ישאל את עצמו את השאלה הבאה:
איך אני יכול או יכולה להסביר למטופל שלי בדרך הפשוטה המובנת והעממית ביותר מה בדיוק הבעיה?
אילו פעולות מנע עלי לכוון את המטופל לעשות כדי שאותה בעיה לא תחזור על עצמה ?
מה אני מרגיש שאני צריך ללמוד עוד כדי לשרת את מטופלי טוב יותר?
איך אני יוצר אצל המטופל הרגשת ביטחון לגבי היותי רופא טוב?
יום רביעי, 21 באוקטובר 2009
הפוליטיקה של המזון מאת אסף לשר
הפוליטיקה של המזון מאת - אסף לשר
פוליטיקה – שיטת ניהול של ענייני הכלל
של המזון – ניהול עניני התזונה של הכלל בחברה מרובת אנשים
בפסגת המנהיגות ישנו מי שעוסק בענייני הכלל ומחליט מה אנחנו כחברה נאכל.
איך הוא עושה זאת?
הוא מחליט אילו אבות מזון הכרחיים לקיומנו ולבריאותנו ודואג לכך שהעם יוכל לקנות אותו במחיר סביר ושווה לכל נפש.
זה אומר שאנו אוכלים מה שהוא החליט בשבילנו שנאכל. עד לפה הכול נשמע טוב אבל בהחלטתו ישנם מניעים נוספים שלא בהכרח קשורים לבריאותנו והם: תקציב וסדר עדיפויות מדיני. עם צריך עוד נשק ונשק עולה כסף אז החקלאים יקבלו פחות מימון ולנו האוכל המזין יעלה יותר כסף, משמע נקנה ממנו פחות, נפתח חוסרים במרכיבים חיוניים ונהיה פחות בריאים.
נשאלת השאלה איך ראשי המדינה שדואגים ליושביה לא מספרים לנו מה יש בתוך האוכל שאנחנו אוכלים ולמה כל כך חשוב להם להסתיר מה יש בתוך האוכל.
עם נשאל את האחראים על התזונה מה יש בתוך האוכל דבר ראשון הם יתגוננו על השיטה, ויצביעו על הבעיה במקום למצוא פתרון.
אנחנו ארץ שבורכה בגידולים רבים ומגוונים ובנוסף במוח יהודי חד וחכם שיודע ליצור יש מאיין.
המדינה מייצאת מזון איכותי בסטנדרטים עולמיים גבוהים במיוחד כדי לסחור בנשק שיגן עלינו בזמן מלחמה, אבל איך נשתמש בנשק החדש עם גופנו ויכולתנו לא יהיו במיטבם? הרי נשק טוב ללא מפעיל טוב לא שווה הרבה.
החיילים הלוחמים מקבלים מזון שמתאים לגילם כדי למלא מצבורי אנרגיה וויטמינים הכרחיים.
הלוחמים המילואימניקים שתופסים חלק מאד חשוב בזמן מלחמה מגיעים מהבית במצב גופני ובריאותי ירוד ובזמן מלחמה הם ניזונים ממצבורי אנרגיה שקיימים בגוף כדי להתמודד עם מצבים קיצוניים וכשנגמרת המלחמה החיילים חוזרים הביתה עם מערכת חיסונית ירודה פלוס מצב נפשי ירוד מה שיגרום לכל חייל בעתיד הקרוב או הרחוק מחלות כרוניות ונפשיות מאד חמורות.
זאת לא ביקורת על המדינאים שעושים ככל יכולתם לדאוג לבני עמם ונתקעים בדילמות ובמלחמות תקציב פנימיות שלפעמים באים על חשבון בריאותנו.
על כף המאזניים של המדינאים יש את עניין הרווח מול ההפסד או ההשקעה (המדינה היא עסק לכל דבר). בתשתיות אשר עלייה בנויה המדינה ובראש העסק המדיני יש מקבלי החלטות שבוחרים בשבילנו על סמך דעות מושכלות או לא כל כך מושכלות על השאלה, האם נאכל אוכל טוב ונקבל ידע כדי לגרום לאוכל להיות טוב בשבילנו, או לתת לתעשייה לפרוח ולהניב רווחים לחשבון המדינה.
צריכה להיות הפרדה וחוק אשר יגן על בריאות האנשים שחיים במדינה.
הבחירות האלו באות לידי ביטוי בכל סופר בארץ ובעולם בשאלה מה נקנה יותר? אוכל ארוז שצריך רק להכניס למיקרו שבפרסומות הוא מזוהה עם ערכים יפים חזותית אך שקריים מציאותית או ירקות שממש צריך לדעת איך להפיק מהם תועלת.
הדור הקיים לא יודע לבשל ומעדיף לקנות את מה שקל ולא מה שצריך בשביל בריאותו, והמדינה לא כל כך מעוניינת לעזור לו לבחור את המזון שראוי לאכילה.
אני מנסה להעביר לכם מסר שדרכו תוכלו לדעת מה טוב בשבילכם, כי לאף אחד לא יהיה אכפת מכם כשלא תוכלו לשרת או לתרום למדינה, ואת התמיכה באופן טבעי אתם תצטרכו כשתהיו זקוקים לה.
איך אפשר לגרום לכם לשנות את התפישה הפשוטה והתמימה אך ההרסנית ולפתח בכם את הצורך לרכוש ידע שיתרום לכם לחיות חיים נורמאלים ללא תלות בגוף שלא כל כך רוצה שתהיו תלויים בו ובעיקר מעמסה לא נעימה לבני המשפחה.
תתכננו איך תרצו לחיות את חייכם ואיך תרצו לסיים אותם ותכוונו לדרך זו, תכבדו את עצמכם במה שמגיע לכם כיצור אנוש מושלם, ותצרו את החיים שאתם רואים לנכון שמגיעים לכם, אל תחששו ממה שאחרים יחשבו על הבחירות שלכן כי קרוב לודאי שהם יקנאו בכם, לא יבינו אתכם, אך לבסוף תופתעו מכך שיכבדו את דרככם.
אני מקווה שאנו נמצאים בסוף עידן ארוך של בורות קולקטיבית שמנוצלת על ידי טפילים חברתיים שמוצצים את כספנו ללא רחמים ובנוסף מעודדים אותנו לפגוע בבריאותנו על ידי קניית המוצרים "היפים" שלהם, ומתנחמים בזכות הבחירה שלכאורה יש לנו אם לקנות או לא לקנות את מוצריהם , חכמים אה?
ישנם שני פתרונות אפשריים שאפילו אפשר לשלב ביניהם:
האחד- להאיר את הבורות בידע
השני – לעזור לצרכנים לבחור את מה שבאמת טוב בשבילם מזווית הראיה שלהם.
אני בחרתי לי לייעוד להאיר את הבורות על ידי מתן קורסים שמלמדים מה צריך לאכול ואיך מכינים את האוכל בצורה שתהיה מזינה טעימה ושכיף יהיה לאכול אותה.
הפתרון השני צריך לבוא בעיקר מהצד של הצרכנים: אנחנו כצרכנים צריכים ללמוד לשאול שאלות שבזכותן נדע מה ראוי ומה לא ראוי לאכילה.
ובדגש גדול לקחת אחריות כבוגרים ללא תנאים ולהבין שכל מה שנעשה ובעיקר לא נעשה יושפע מההתייחסות שלנו לקדושת החיים בכלל ולאוכל שנטמע בנו בפרט.
הקול שאמור לבקר את הפוליטיקה שייך לציבור ולעיתונאים, שברוב המקרים מקבלים משכורת על מילוי שטח במילים, ומייצגים את המושג פחד ועצלנות על חשבון הציבור ששם את תפקיד דוברו בידיהם.
אני מאד מקווה שיקומו עיתונאים שיראו לי ולציבור שכל מה שנאמר לא נכון ואני טועה בהכללתי, חשוב להבדיל בין נביחות קולניות שמעבדות את משמעותן ועוד עם חגורת רסן שמגבילה את אפשרותם להשפיע.
אנחנו כציבור הולכים לשנס מותניים ולשנות החל מעכשיו על ידי מפגשי סיעור מוחות שישנו באמת את אורך חיינו.
ימי חמישי ב19:00 בערב בכיתת הבישול באוניברסיטה העממית.
כדי להירשם להשתתפות במפגשים, אנא מלאו את פרטיכם האישים ורשמו את ההקשר למפגשי סיעור מוחות לשינוי ושיפור אורך החיים שלנו ושל הדורות הבאים. לחצו כאן לקישור להרשמה
פוליטיקה – שיטת ניהול של ענייני הכלל
של המזון – ניהול עניני התזונה של הכלל בחברה מרובת אנשים
בפסגת המנהיגות ישנו מי שעוסק בענייני הכלל ומחליט מה אנחנו כחברה נאכל.
איך הוא עושה זאת?
הוא מחליט אילו אבות מזון הכרחיים לקיומנו ולבריאותנו ודואג לכך שהעם יוכל לקנות אותו במחיר סביר ושווה לכל נפש.
זה אומר שאנו אוכלים מה שהוא החליט בשבילנו שנאכל. עד לפה הכול נשמע טוב אבל בהחלטתו ישנם מניעים נוספים שלא בהכרח קשורים לבריאותנו והם: תקציב וסדר עדיפויות מדיני. עם צריך עוד נשק ונשק עולה כסף אז החקלאים יקבלו פחות מימון ולנו האוכל המזין יעלה יותר כסף, משמע נקנה ממנו פחות, נפתח חוסרים במרכיבים חיוניים ונהיה פחות בריאים.
נשאלת השאלה איך ראשי המדינה שדואגים ליושביה לא מספרים לנו מה יש בתוך האוכל שאנחנו אוכלים ולמה כל כך חשוב להם להסתיר מה יש בתוך האוכל.
עם נשאל את האחראים על התזונה מה יש בתוך האוכל דבר ראשון הם יתגוננו על השיטה, ויצביעו על הבעיה במקום למצוא פתרון.
אנחנו ארץ שבורכה בגידולים רבים ומגוונים ובנוסף במוח יהודי חד וחכם שיודע ליצור יש מאיין.
המדינה מייצאת מזון איכותי בסטנדרטים עולמיים גבוהים במיוחד כדי לסחור בנשק שיגן עלינו בזמן מלחמה, אבל איך נשתמש בנשק החדש עם גופנו ויכולתנו לא יהיו במיטבם? הרי נשק טוב ללא מפעיל טוב לא שווה הרבה.
החיילים הלוחמים מקבלים מזון שמתאים לגילם כדי למלא מצבורי אנרגיה וויטמינים הכרחיים.
הלוחמים המילואימניקים שתופסים חלק מאד חשוב בזמן מלחמה מגיעים מהבית במצב גופני ובריאותי ירוד ובזמן מלחמה הם ניזונים ממצבורי אנרגיה שקיימים בגוף כדי להתמודד עם מצבים קיצוניים וכשנגמרת המלחמה החיילים חוזרים הביתה עם מערכת חיסונית ירודה פלוס מצב נפשי ירוד מה שיגרום לכל חייל בעתיד הקרוב או הרחוק מחלות כרוניות ונפשיות מאד חמורות.
זאת לא ביקורת על המדינאים שעושים ככל יכולתם לדאוג לבני עמם ונתקעים בדילמות ובמלחמות תקציב פנימיות שלפעמים באים על חשבון בריאותנו.
על כף המאזניים של המדינאים יש את עניין הרווח מול ההפסד או ההשקעה (המדינה היא עסק לכל דבר). בתשתיות אשר עלייה בנויה המדינה ובראש העסק המדיני יש מקבלי החלטות שבוחרים בשבילנו על סמך דעות מושכלות או לא כל כך מושכלות על השאלה, האם נאכל אוכל טוב ונקבל ידע כדי לגרום לאוכל להיות טוב בשבילנו, או לתת לתעשייה לפרוח ולהניב רווחים לחשבון המדינה.
צריכה להיות הפרדה וחוק אשר יגן על בריאות האנשים שחיים במדינה.
הבחירות האלו באות לידי ביטוי בכל סופר בארץ ובעולם בשאלה מה נקנה יותר? אוכל ארוז שצריך רק להכניס למיקרו שבפרסומות הוא מזוהה עם ערכים יפים חזותית אך שקריים מציאותית או ירקות שממש צריך לדעת איך להפיק מהם תועלת.
הדור הקיים לא יודע לבשל ומעדיף לקנות את מה שקל ולא מה שצריך בשביל בריאותו, והמדינה לא כל כך מעוניינת לעזור לו לבחור את המזון שראוי לאכילה.
אני מנסה להעביר לכם מסר שדרכו תוכלו לדעת מה טוב בשבילכם, כי לאף אחד לא יהיה אכפת מכם כשלא תוכלו לשרת או לתרום למדינה, ואת התמיכה באופן טבעי אתם תצטרכו כשתהיו זקוקים לה.
איך אפשר לגרום לכם לשנות את התפישה הפשוטה והתמימה אך ההרסנית ולפתח בכם את הצורך לרכוש ידע שיתרום לכם לחיות חיים נורמאלים ללא תלות בגוף שלא כל כך רוצה שתהיו תלויים בו ובעיקר מעמסה לא נעימה לבני המשפחה.
תתכננו איך תרצו לחיות את חייכם ואיך תרצו לסיים אותם ותכוונו לדרך זו, תכבדו את עצמכם במה שמגיע לכם כיצור אנוש מושלם, ותצרו את החיים שאתם רואים לנכון שמגיעים לכם, אל תחששו ממה שאחרים יחשבו על הבחירות שלכן כי קרוב לודאי שהם יקנאו בכם, לא יבינו אתכם, אך לבסוף תופתעו מכך שיכבדו את דרככם.
אני מקווה שאנו נמצאים בסוף עידן ארוך של בורות קולקטיבית שמנוצלת על ידי טפילים חברתיים שמוצצים את כספנו ללא רחמים ובנוסף מעודדים אותנו לפגוע בבריאותנו על ידי קניית המוצרים "היפים" שלהם, ומתנחמים בזכות הבחירה שלכאורה יש לנו אם לקנות או לא לקנות את מוצריהם , חכמים אה?
ישנם שני פתרונות אפשריים שאפילו אפשר לשלב ביניהם:
האחד- להאיר את הבורות בידע
השני – לעזור לצרכנים לבחור את מה שבאמת טוב בשבילם מזווית הראיה שלהם.
אני בחרתי לי לייעוד להאיר את הבורות על ידי מתן קורסים שמלמדים מה צריך לאכול ואיך מכינים את האוכל בצורה שתהיה מזינה טעימה ושכיף יהיה לאכול אותה.
הפתרון השני צריך לבוא בעיקר מהצד של הצרכנים: אנחנו כצרכנים צריכים ללמוד לשאול שאלות שבזכותן נדע מה ראוי ומה לא ראוי לאכילה.
ובדגש גדול לקחת אחריות כבוגרים ללא תנאים ולהבין שכל מה שנעשה ובעיקר לא נעשה יושפע מההתייחסות שלנו לקדושת החיים בכלל ולאוכל שנטמע בנו בפרט.
הקול שאמור לבקר את הפוליטיקה שייך לציבור ולעיתונאים, שברוב המקרים מקבלים משכורת על מילוי שטח במילים, ומייצגים את המושג פחד ועצלנות על חשבון הציבור ששם את תפקיד דוברו בידיהם.
אני מאד מקווה שיקומו עיתונאים שיראו לי ולציבור שכל מה שנאמר לא נכון ואני טועה בהכללתי, חשוב להבדיל בין נביחות קולניות שמעבדות את משמעותן ועוד עם חגורת רסן שמגבילה את אפשרותם להשפיע.
אנחנו כציבור הולכים לשנס מותניים ולשנות החל מעכשיו על ידי מפגשי סיעור מוחות שישנו באמת את אורך חיינו.
ימי חמישי ב19:00 בערב בכיתת הבישול באוניברסיטה העממית.
כדי להירשם להשתתפות במפגשים, אנא מלאו את פרטיכם האישים ורשמו את ההקשר למפגשי סיעור מוחות לשינוי ושיפור אורך החיים שלנו ושל הדורות הבאים. לחצו כאן לקישור להרשמה
הירשם ל-
רשומות (Atom)