מכל זה יצא ניוקי

מכל זה יצא ניוקי

כבר חמש שנים אני מתרכז בלימוד הכנת אוכל ממקום של התפתחות אישית, הכוונה היא להשתמש בהכנת האוכל כתרפיה, כתחביב, כדרך לקחת אחריות על מה שנכנס ונטמע בגופנו, ובעיקר האופציה שלי אסף לשר לתרום ולגרום לכמה שיותר אנשים ליהנות ולחוות את מה ואיך שאני חי.

האם אני חי בסרט, האם עוד מעט אתעורר?

כמו שאמרתי כבר חמש שנים אני מתמקד בלימוד הכנת אוכל ממקום נקי של הנאה ומקצועיות ומחשיב את פועלי כהצלחה גדולה, אני מקבל כל יום תגובות חמות, כנות ומבחינתי עצומות על השינוי או השיפור שהצלחתי להכניס לחיי אנשים, הדרך שאנשים מדברים על אוכל השתנה .(במקום להכין אוכל כי צריך לאכול או להאכיל, מכינים אוכל טוב ומזין כי זה כיף לבשל , וזה מרגיע, והתוצאות מדברות בעד עצמם).

יש ימים שנראה כאילו אני חי בתוך בועה שהכול ורוד בה, אני מתכנן דרכים להשפיע ולתרום ובין רגע התוכנית יוצאת לדרך ונראה שהגלגל זז, אני עושה את מה שאני יודע הכי טוב לעשות והכי נהנה ממנו שזה לימוד הבישול והאפייה ואנשים מגיבים באהבה ומגיעים ללמוד וליהנות ממקום שכולו אהבה לאוכל ולחיים.

יש ימים שנראה כאילו יש גורם שרוצה לנפץ את הבועה הכול כך יפה שבניתי לי, ממש ממלכה משלי, מקום שאני יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב ותוך כדי כך גם לתרום ולהראות דרכים ליהנות מהאוכל והחיים כמו שאני נהנה.

קיבלתי יותר מסימן שאמר לי לבנות מקום משלי, אבל מערך המציאות קצת מאתגר אותי. בחמש שנים בניתי לי ביטחון מקצועי בתחום העבודה ודרך לתרגם אותו לכסף, אך הגעתי לשלב שצריך לעלות מדרגה לקחת את כל הביטחון והכישרון שניתן לי ולפרוץ עם מקום משלי.

אני האיש העשיר ביותר שאני מכיר אך לא במזומנים נגישים שיעזרו לי לפתוח את המקום, יש דרכים רבות להגשים את משאלתי ומכאן אני מגיע לניוקי.

יום רביעי השעה ארבע, אורי הולכת ללמוד ואני מבלה עם בני (רועי) בן השלוש וחושב מה נעשה ביחד שגם ירגיע אותי עם כל מה שעובר לי בראש וגם שיהיה פרקטי, שזה ארוחת ערב טעימה ומזינה, ניוקי.

אני חייב לציין שזמן ההכנה עם רועי היה פשוט מופלא, כרגיל.

התפוחי אדמה מתבשלים וכשהם רכים בדיוק במידה אני מוציא את המים מהסיר, מחכה חמש דקות ומוציא אותם לקרש החיתוך, הקליפה מתקררת ואני ורועי מקלפים את תפוחי האדמה או יותר נכון אני מקלף ורועי מנשנש, יחד אנחנו מועכים את תפוחי האדמה עם מועך מיוחד לניוקי, רועי שובר ביצים, מערבב אותם עם תפוחי האדמה ומוסיף קמח, בדיוק כמה שצריך, ביחד אנו מערבבים ומוציאים את הבצק שנוצר לשולחן העבודה ולשים אותו עד שמתקבל בצק אחיד. בעזרת הידיים אני מעט משטח את הבצק ומחלק אותו לרצועות בעובי 2 ס"מ, כל רצועה הופכת לנחש ארוך שמתקבץ ליד עוד כמה נחשים באותו הגודל ונחתכים למלא ניוקים קטנים, רועי מקבל רצועת בצק שיוכל להעתיק את מה שאני עושה, זה מצליח אבל גם לצפות את כל ידיו הקטנות והחמודות בכל הבצק שבסוף נשטף לכיור.

המים רותחים, רוטב עגבניות שהכנתי מראש מחכה במחבת גדולה ועמוקה מבעבע בעדינות, הניוקי נכנס בקבוצות קבוצות למים הרותחים וכשהניוקי צף הוא יוצא לרוטב וקופץ לו עד שכל הרוטב מצפה את כל הניוקי, הניוקי מוכן, השולחן נקי ואני ורועי כבר מאד רעבים לניוקי הכול כך משובך שהכנו יחד. החלפנו צלחת ניוקי טרייה בעוגיות טריות וטעימות מהשכנים והתחלנו להתענג על הניוקי אחד אחד, ולקינוח גם הרווחנו עוגיות שממש עכשיו יצאו מהתנור, זה היה ממש כיף.

אסף לשר

ילדים זה שמחה גם במטבח

ילדים זה שמחה גם במטבח

למי שעדיין חושב על ילדים, תפסיקו לחשוב וקדימה לעבודה, לא משנה כמה זמן ייקח לכם ובאיזו צורה, ברגע שהם יהיו נוכחים בחייכם הכל ישתנה.

לפני שרועי נולד כבר חיכיתי לרגע שאוכל לבשל איתו, ממש להכין איתו אוכל מורכב, ולא כדורי שוקולד. אני מדבר על גלידה, רביולי, ניוקי, פטוצ'יני, פיצה ולחמים ועוד ועוד והוא רק בן שלוש, תארו לכם מה יהיה בגיל ארבע, אני יחזור הביתה והוא מכין לחברים שלו סורבה תותים וואפל בלגי, פסטה טרייה וקרוסטיני במבחר טעמים.

האימונים בדרך לגיל ארבע בעיצומם, הוא מכין פסטה ולחם מהבסיס כמעט לבד.

אין לי באמת מטרה להפוך אותו לשף מדופלם אבל שידע לפחות את כל מה שאני יודע . אני יודע שחלק ממני תמיד יהיה איתו בכל מקום ובכל זמן כאשר הוא יבשל, והוא יבשל.

עם ליהנות לבשל לבד נותן הרגשה של קסם, אז לבשל עם רועי זה קסם בעוצמה כפולה ומכופלת. לשמוע את רועי מבקש ממני שנעשה פסטה או ניוקי, גלידה, פיצה, עוגת שמרים, עוגיות ועוד... הופך אותי באותו הרגע לכל כך מאושר, אני מאד רוצה לבשל ולפעמים אין מי שיואכל, אבל שרועי מבקש זה תירוץ מספיק טוב רק כדי ליהנות להכין כל מה שהוא מבקש.

כל הדרכים מובילות לרומא

גם דרכי שלי הובילה לרומא

אני ואורי אשתי טסנו לרומא כדי לגלות על מה כל המהומה, האם האוכל שם טוב יותר? האם באמת זו עיר תרבותית יותר מתל אביב והאם באמת יש שם כל כך הרבה חנויות אופנה .

גילינו שאלה היו שאלות חסרי חשיבות מול עיר עם היסטוריה מפוארת של בנייה ארכיטקטונית מין המופלאות בעולם, אוכל שיש לו גם כן היסטוריה אפילו יותר מפוארת מאשר המבנים והתרבות פשוט נשפכת בכל מקום, מרוב תרבות לא רואים את רומא.

לבקר בקפלה הסיס טינית, בווטיקן, בפארק הגדול והמרכזי ולהשכיר אופניים דו מושבים או יותר עם מנוע חשמלי, לאכול במסעדה שכונתית טובה את עיקר האוכל ולא לנסות את המסעדות תיירים זה פשוט יהרוס לכם את חווית האוכל ברומא, לקנות מים בסופר השכונתי, ולפחות פעם ביום לחלוק גלידה עם 2-4 טעמים (לא חייב לחלוק, זה עניין של אסטרטגיה שלא לשבוע מגלידה), לקבוע מועדי מנוחה אחרת מרגישים כמו חלק ממרוץ שלא הזמנתם לכם, בקיץ מאד חם ולא זול ומקווה שלא שכחתי עוד פרטים חשובים.

החוויה הקולינארית של התחילה במסעדה שכונתית יפה באזור יחסית שקט מעט רחוק מהמרכז כאשר ההינו מוכנים לאכול את הדבר האמיתי, הזמנו פיצה מרגריטה שהייתה טובה מאד, דקה, פריכה, הורגשה הטריות של העגבניות המרוסקות שציפו את פני הפיצה וגבינת המוצרלה הראתה לגבינה הצהובה למה צריך למחוק את קיומה. רק שהסכין שקיבלנו עם הפיצה לא כל כך חתכה אותו מרוב שהיה פריך ודק וכך היו כל הפיצות שאכלנו מלבד האחרונה שהוגשה אל שולחן מחוץ למסעדה ושם במפתיעה קיבלנו סכין שהצליחה לחתוך את הפיצה, לסיכום חווית הפיצה אפשר לומר שבכלליות אני מעדיף את הפיצה שלי אבל הפיצה ברומא לא רעה בכלל .

פסטה, פסטה, אני רוצה לראות את הפנים של משתתפי הקורס עם הייתי נותן להם לאכול מהפסטה הטרייה שקיבלנו, מצד אחד היא הייתה בשרנית כמו שאני מאמין שהיא צריכה להיות אבל מצד שני היה צריך ממש ללעוס את הפסטה היטב, מרגיש קצת במרקם כמו סוס (לקריץ).

עם השיניים שלי היו פחות צעירות לא יודע איך הם היו מתמודדות עם הסוג פסטה הזאת (עיגולי פסטה בגודל של 10 אגורות עם רקיעת אגודל בכל עיגול) הרוטב כמו שהבנו היה אמור להיות עם חתיכות ברוקולי ובשר על בסיס שמן זית, שמן זית היה , בשר טחון עשוי היטב היה אבל ברוקולי לא היה אלה רק העלים שלו שהפתיעו במרקם וטעם טוב למדי.

גלידה, כל מילה פשוט תגרע את תרבות הגלידה ברומא, בכל פינה גלידרייה משובחת עם גלידה טרייה שלצערי אני לא כל כך רואה לפחות אצל אלו שאני מכיר באזור המרכז וחבל, יש בארץ פוטנציאל גבוהה להיות טובים לפחות כמו ברומא.

היינו ארבעה ימים שלמים ובסוף הרגשתי קצת כמו באילת רק שבהרבה יותר גדול, יש רחוב אחד מרכזי שכל הרחובות עוברים דרכו ויש הרגשה תמידית שהייתה כבר בכל סמטה, מסתבר שרומה היא כולה מרכז תיירות והיא לא כל כך גדולה וזה הגיוני שבחיפוש אחרי אתר מפורסם שתכננת להגיע אליו מחר תמצא שהייתה בקרבתו ממש כמה דקות ביום האתמול.

אסכם שרומא יפה ומפוארת אבל לא כמו ברצלונה, פריז, מנהטן ולונדון.

אני לא מבין איך לא שמו בתוך רומא קניוני ענק כמו בשאר המקומות בעולם שאני מכיר, פשוט היה חסרה קומה שלמה של כלי מטבח בתוך קניון שגם היה חסר.

בכלל יש ברומא רק חנויות אופנה, מסעדות, גלידריות והמון חנויות תיירים.

עם אתם שואלים אותי, חובה לבקר אבל בדרך למקום אחר.