מכל זה יצא ניוקי
כבר שמונה שנים אני מתרכז בלימוד הכנת אוכל ממקום של התפתחות אישית, הכוונה היא להשתמש בהכנת האוכל כתרפיה, כתחביב, כדרך לקחת אחריות על מה שנכנס ונטמע בגופנו, ובעיקר האופציה שלי אסף לשר לתרום ולגרום לכמה שיותר אנשים ליהנות ולחוות את מה ואיך שאני חי.
האם אני חי בסרט, האם עוד מעט אתעורר?
כמו שאמרתי כבר חמש שנים אני מתמקד בלימוד הכנת אוכל ממקום נקי של הנאה ומקצועיות ומחשיב את פועלי כהצלחה גדולה, אני מקבל כל יום תגובות חמות, כנות ומבחינתי עצומות על השינוי או השיפור שהצלחתי להכניס לחיי אנשים, הדרך שאנשים מדברים על אוכל השתנה .(במקום להכין אוכל כי צריך לאכול או להאכיל, מכינים אוכל טוב ומזין כי זה כיף לבשל , וזה מרגיע, והתוצאות מדברות בעד עצמם).
יש ימים שנראה כאילו אני חי בתוך בועה שהכול ורוד בה, אני מתכנן דרכים להשפיע ולתרום ובין רגע התוכנית יוצאת לדרך ונראה שהגלגל זז, אני עושה את מה שאני יודע הכי טוב לעשות והכי נהנה ממנו שזה לימוד הבישול והאפייה ואנשים מגיבים באהבה ומגיעים ללמוד וליהנות ממקום שכולו אהבה לאוכל ולחיים.
יש ימים שנראה כאילו יש גורם שרוצה לנפץ את הבועה הכול כך יפה שבניתי לי, ממש ממלכה משלי, מקום שאני יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב ותוך כדי כך גם לתרום ולהראות דרכים ליהנות מהאוכל והחיים כמו שאני נהנה.
קיבלתי יותר מסימן שאמר לי לבנות מקום משלי, אבל מערך המציאות קצת מאתגר אותי. בחמש שנים בניתי לי ביטחון מקצועי בתחום העבודה, אך הגעתי לשלב שצריך לעלות מדרגה ולקחת את כל הביטחון והכישרון שניתן לי ולפרוץ עם מקום משלי.
אני האיש העשיר ביותר שאני מכיר אך לא במזומנים נגישים שיעזרו לי לפתוח את המקום, יש דרכים רבות להגשים את משאלתי ומכאן אני מגיע לניוקי.
יום רביעי השעה ארבע, אורי הולכת ללמוד ואני מבלה עם בני (רועי) בן השלוש וחושב מה נעשה ביחד שגם ירגיע אותי עם כל מה שעובר לי בראש וגם שיהיה פרקטי, שזה ארוחת ערב טעימה ומזינה, ניוקי.
אני חייב לציין שזמן ההכנה עם רועי היה פשוט מופלא, כרגיל.
התפוחי אדמה מתבשלים וכשהם רכים בדיוק במידה אני מוציא את המים מהסיר, מחכה חמש דקות ומוציא אותם לקרש החיתוך, הקליפה מתקררת ואני ורועי מקלפים את תפוחי האדמה או יותר נכון אני מקלף ורועי מנשנש, יחד אנחנו מועכים את תפוחי האדמה עם מועך מיוחד לניוקי, רועי שובר ביצים, מערבב אותם עם תפוחי האדמה ומוסיף קמח, בדיוק כמה שצריך, ביחד אנו מערבבים ומוציאים את הבצק שנוצר לשולחן העבודה ולשים אותו עד שמתקבל בצק אחיד. בעזרת הידיים אני מעט משטח את הבצק ומחלק אותו לרצועות בעובי 2 ס"מ, כל רצועה הופכת לנחש ארוך שמתקבץ ליד עוד כמה נחשים באותו הגודל ונחתכים למלא ניוקים קטנים, רועי מקבל רצועת בצק שיוכל להעתיק את מה שאני עושה, זה מצליח אבל גם לצפות את כל ידיו הקטנות והחמודות בכל הבצק שבסוף נשטף לכיור.
המים רותחים, רוטב עגבניות שהכנתי מראש מחכה במחבת גדולה ועמוקה מבעבע בעדינות, הניוקי נכנס בקבוצות קבוצות למים הרותחים וכשהניוקי צף הוא יוצא לרוטב וקופץ לו עד שכל הרוטב מצפה את כל הניוקי, הניוקי מוכן, השולחן נקי ואני ורועי כבר מאד רעבים לניוקי הכול כך משובך שהכנו יחד. החלפנו צלחת ניוקי טרייה בעוגיות טריות וטעימות מהשכנים והתחלנו להתענג על הניוקי אחד אחד, ולקינוח גם הרווחנו עוגיות שממש עכשיו יצאו מהתנור, זה היה ממש כיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה